כשנרשמתי למכינה, התלבטתי מה אני רוצה ללמוד, אפילו לא הייתי בטוחה אם אני נוטה למקצועות העיצוב או למשהו כמותי וריאלי. במהלך המכינה נחשפתי למגוון תחומים (צילום, עיצוב, גרפיקה, רישום וכו’… )

טעמתי ממגוון עולמת, נחשפתי לראשונה לשיח על עיצוב, לביקורת – הן המעמד, הן התוכן והן יכולת הקבלה והלמידה שלי. למדתי לחשוב, למדתי לתור אחר רעיון וקיבלתי תמונה ברורה יותר לגבי המקצועות השונים ששמם יכול רק לרמז מה הם: עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי, ארכיטקטורה וכו’, ועד שלא אתנסה לא אוכל לדעת מהם באמת כוללים. לקראת סיום המכינה נרשמתי למספר תחומים שונים: עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי וצילום, בשנקר, בבצלאל ובמכון הטכנולוגי בחולון, בהנחייה ובהנאה רבה. יצרתי תיק עבודות שהראה גרף “הבנה” של התרגילים, ועשייה מתוך מחשבה בוגרת יותר.

עם אותו התיק, בלי שינויים, נגשתי לכל מבחני הקבלה בבתי הספר ובמקצועות השונים.

לשמחתי התקבלתי לכולם. לאחר לבטים רבים בחרתי ללמוד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. הבחירה נבעה ממספר גורמים. הגורם העיקרי היה הכיף הגדול שמצאתי בחשיפה למקצוע הזה במהלך המכינה, ההתעסקות עם מגוון רחב של חומרים וטכנולוגיות והעובדה שזה מקצוע שנוגע בכל – מאוד סקרנה אותי. בנוסף, הייתה לי תחושת בטן טובה לגבי בצלאל, לגבי המעבר לעיר אחרת לצורך לימודים, זה הרגיש לי מעיין הצהרת רצינות כזו מבחינתי. למרות כל האזהרות על הקושי שבלימודים האלו ממש התרגשתי מהמסע הצפוי לי.

סיימתי את לימודיי בבצלאל לפני שנה בדיוק. נהנתי מאוד. באמת. היה נורא קשה. סזיפי. מייאש. מתסכל. אבל יחד עם זאת: הדרך בה אני רואה את העולם השתנתה. זה נשמע נורא קלישאתי, ואפילו מביך אותי לרשום את זה. אבל באמת כל דבר שאני רואה אני תופסת אחרת: חומר, טכנולוגיה, כוונה, רגש, תרחיש שימוש, צבע, עיצוב ועוד. החל מהמזלג בו אני משתמשת, לעיצוב בקבוק השמפו, המכונית, הכסא, תיבת הדואר ועוד.

 השנתיים הראשונות הן “לימודים במשרה מלאה”, חמישה ימי לימודים כמעט מלאים ממוצע של שני שיעורים ביום – בכל אחד מהם שיעורי בית לשבוע הבא. מהרגע שמסיימים את יום הלימודים חייבים לעבוד על שיעורי בית – אף פעם לא מספיקים. בטח לא כמו שרוצים. המון תסכולים, לילות לבנים, אבל הזמן עובר, והרעיונות באים יותר בקלות, מבינים יותר מה רוצים ממני, השיח מתרחב.

בסוף השנה הראשונה הסתכלתי אחורה והרגשתי שלמדתי המון. לא האמנתי מה עשיתי השנה.

על שיעורי הבית עובדים בד”כ בבית הספר, בסטודיו ובסדנא. הכיתה הופכת להיות משפחה – לטוב וגם לרע – חיים כל היום יחד. במהלך היום, בשיעורים ואחר כך נשארים לעבוד על תרגילי הבית. נוצרות חברויות טובות וגם פחות, לימודים מאוד אינטנסיבים, והרבה חווית ביחד. במבט לאחור זו הייתה תקופה מדהימה. ברגעי האמת היו נקודות שבירה. השנתיים השניות הן בקצב אחר, נותנות הזדמנות לעבד את כל המידע הרב והכלים שרכשת בשנתיים הראשונות.

חצי השנה האחרונה של פרויקט הגמר היא חוויה שיכולה להיות מדהימה אבל אינטנסיבית ומלחיצה מאוד. חשוב להגיע אליה רגועים מסודרים ובלי פחד. להגיע עם ראש פתוח, להקשיב ולקבל, להשתתף, לתעד ולקחת חלק פעיל במתרחש. להתנסות ולאתגר את עצמכם דווקא בדברים שאתם חלשים בהם או פחות מכירים. לנצל את התקופה הזו בכדי ללמוד ולייצר תיק עבודות מגוון וורסטילי. ובעיקר והכי חשוב להנות!

קוראים לי מיכל ואני מתחילה שנה ד’ במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל

תמיד ידעתי שיצירה היא החמצן שלי, זה לא היה נתון לבחירה מבחינתי.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד ציירתי, אבל בהקשר ללימודים רציתי משהו יותר מעשי כך שהנטייה הטבעית מתוך זה היתה המחלקה לתקשורת חזותית. כשהגעתי למכינה הייתי אחרי ניסיון כושל להתקבל לתקשורת חזותית בשנקר. רוני שבחן את תיק העבודות שהרכבתי בעצמי יצא בהצהרה נחרצת – “אצלי במכינה את לא מציירת! הבנו את הקטע”, וזה מה שקרה. התחלתי לשחק בחומר ובאובייקטים תלת – מימדיים וכך נפתח עולם חדש… מהר מאוד עלתה הדילמה – תקשורת חזותית או עיצוב תעשייתי.

העיסוק בתלת מימד שהיה חדש לי וחשיפה לעולם שלם של עיצוב תעשייתי, כבר לא הספיק לי הדו מימד לבדו. במהלך המבחנים לאחר המכינה התגבשה ההחלטה ללכת לעיצוב תעשייתי בבצלאל ואני מאוד אסירת תודה על כך!!
המכינה הכניסה אותי למוד פרודוקטיבי לעומת היצירה העצמאית שרוויתי ממנה. והמכינה נתנה לי מושג טוב יותר לאן אני הולכת ומה אני רוצה – זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה.

לפני פחות משבוע חזרתי מסמסטר חילופי סטודנטים בגרמניה – חוויה מדהימה! עוד לפני הלימודים ידעתי שארצה לעשות זאת. קיבלתי הרבה פרופורציה וראייה שונה לדברים. פיתוח החשיבה והעומק שלה ראוי לשבח במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. עצם האפשרות לחילופים היא נהדרת בעיני והפרתה אותי מאוד כיוצרת. להתרחק כדי להתגעגע ולחזור עם הרבה מוטיבציה.
במחלקה ישנה אווירה פתוחה ותחרות בריאה שבה עזרה תינתן ותתקבל בין הסטודנטים ללא היסוס, דבר שאינו מובן מאליו בכלל. מהחוויה שלי הלימודים קשים ואינטנסיביים אבל עם זאת מובילים ללמידה מאוד מעמיקה מהרבה בחינות

עצות לתלמידי המכינה בהווה:

בשבילי יצירה עלולה להרגיש לפעמים כמו ספינה שמטלטלת בגלי הים – בטח כשאתם מוקפים באנשים סופר כישרוניים, ביקורות חוצבות ולו”ז עמוס.
הבנתי שהיצירה הטובה ביותר שלי היא לעצור שוב ושוב ולשאול את עצמי
מה אני באמת אוהבת? מהו הביטוי האישי שלי? מה אני רוצה לבטא בעצם…
ולא לפחד להכשל – להיפך, הרבה פעמים זה לטובה, כי ככה לומדים הכי טוב והרי זו הסיבה שלשמה התכנסנו.
תהיו עצמכם, תהיו חזקים, אופטימיים, אקטיביים ואם זאת צריך לדעת מתי להרפות ולתת לדרך להוביל.. היא יכולה לקחת אתכם למקומות יותר טובים ממה שתוכלו לדמיין

וכמו רבים וטובים שכתבו פה לפני, סורי על החפירה, מקווה שהיתה מועילה. שיהיה לכולכם בהצלחה
תמשיכו ליצור יופי עם חיוך
ושוב תודה לרוני ומיכל, היה תענוג :))

כשרק הגעתי למכינה חשבתי שאני רוצה ללמוד עיצוב גרפי/תקשורת חזותית. לא ממש הכרתי את המקצוע או את המוסדות וחברים שלמדו תקשורת חזותית אמרו שזה מתאים לי אז זרמתי
במהלך המכינה הבנתי שזה בסדר שלא למדתי שום דבר שקשור לעיצוב או אומנות בחיים. שאפשר ללמוד איך לצייר (למרות שאני עדיין לא בטוחה שלמדתי, אבל זה אפשרי:)). שמעתי על בתי הספר השונים והמחלקות וגילתי שבעצם המחלקה לעיצוב תעשייתי יותר תתאים לי. למדתי איך להעביר רעיון בצורה, איך לקבל ביקורת וקיבלתי ביטחון שזה התחום שלי

בחרתי ללמוד במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון. יש הרבה בעיות במוסד אבל המחלקה הייתה הבית שלי בארבע השנים האחרונות. המרצים מאוד בגובה העיניים והסדנה ענקית ויש בה הכל

לאלה מכם שרק מתחילים עכשיו את הדרך חשוב לי להגיד שלאף אחד זה לא בא בקלות. הדרך קשה ומאתגרת ופעם בכמה זמן  (לפעמים על בסיס יומי) שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה לעצמי?!?!? אבל זה כיף!!! וליצור משהו שאתה גאה בו זה הרגשה מדהימה! אז תהנו מהדרך

רציתי ללמוד עיצוב תעשייתי כשהגעתי למכינה ובדרך המשקל הפך ל50/50 עיצוב גרפי

ההחלטה הסופית הגיעה עם המבחנים. הייתי בשלושת המוסדות בשתי המחלקות והבנתי שיותר מאתגר אותי המחשבה ליצור בתלת מימד. במכינה היו עליות ומורדות. עם כל ההנאה שפושפין מביאה איתה, זו היתה דרך של למידה, עשייה, עיקול, הבנה וקבלה. קבלה בעיקר של הידע של המרצים במכינה וההבנה שלא תמיד מה שנראה לנו הכי נכון ומושקע הוא מה שצריך לתיק עבודות

אז בדרך היה קשה אבל הקושי מביא להצלחה התקבלתי לשנקר וחולון ואחרי לבטים רבים, שאלות והתייעצויות בחרתי להתחיל ללמוד את שנת הלימודים הקרובה בחולון

 עצה קטנה, תבואו עם ראש פתוח ללמוד, צאו מהעקשנות ולימדו לשחרר. ומהר
כי תמיד טוב להקשיב וללמוד מבעלי ניסיון

שתהיה הצלחה רבה
כל שאלה תהייה ועזרה זו הכתובת שלי
קיץ שמח
וכמובן תודה רבה לכל צוות פושפין האלופים

 כבר במכינה הייתי ממש מפוקסת על עיצוב תעשייתי. הלכתי לעיצוב תעשייתי בסוף, לא היה ממש ספק ,אני חושבת שהתהליך במכינה נותן קרקע יציבה לבוא איתה לשנה א’, שמאוד דומה למתכונת הזו: עבודות שבועיות, מתכונת הביקורת הקבוצתית, חוץ מזה זכורות לי היטב ההרצאות של אנשים מבחוץ כמו רותי גבריאלי (הקוטשת) ודוריס (דורית שוחט). גם כל מיני פינות קטנות של התעסקות בחומרים כמו היציקה של אוזניים ואברי גוף עם החומר הזה של השיניים. והכי חשוב, המשפחתיות של המכינה, הקבוצה הקטנה ולא פס הייצור

למדתי בבצלאל, סיימתי לפני שנתיים. אני חושבת שהסיבות שבגללן הלכתי לבצלאל הן עדיין הסיבות הרלוונטיות ללכת לשם: קורסים ממחלקות אחרות וחילופי שסטודנטים האפשרות לגשת לתחום שאולי הוא לא התחום התמחות שלך, אבל הוא יכול לשרת את האינטרסים העיצובים/אמנותיים שלך, זה יתרון עצום
חילופי סטודנטים זה הכרחי מאוד, פותח את הראש וההסתכלות. אני הכי מיציתי את עצמי בסמסטר בחו”ל
אני חושבת שמה שהיה לי חסר בלימודים היה בעיקר חיבור למציאות, ליום שאחרי. אפשר לחלום ולעוף אבל המציאות מכתיבה את החיים בצורה קצת שונה וחשוב לנסות לחבר את הסטודנטים בעודם סטודנטים למה שקורה מחוץ לכותלי האקדמיה
היתרון הכי גדול במחלקה אצלנו הוא שנותנים לך כלים לחקור ולצלול לכל פרויקט שנתקלים בו. זה גם יכול להיות סוג של חסרון אבל אני מאמינה שמי שרוצה את ההתמקצעות מוצא אותה אחרי הלימודים
עצות לתלמידי פושפין בהווה: סומכת על רוני ומיכל בעיניים עצומות, והטיפ פונה יותר לתקופת הלימודים אל תפחדו להתחיל לאמץ את זה: תהיו נאמנים בעיקר לעצמכם, מילת המרצים היא לא טאבו, היא דעתם ואפשר לא להסכים איתם
שיהיה לכולנו בהצלחה 

כשהגעתי למכינה רציתי ללמוד עיצוב תעשייתי, זה היה העיקר. איך שהמשכנו עם המכינה לקחתי בחשבון שגם תקשורת חזותית זה משהו שמעניין אותי. הכרתי חברים שלמדו תקשורת חזותית בעיקר במסלולי איור. רוני ומיכל שהצליחו להפוך את תהליך את הזה לחי וממלא ולעיתים מכאיב (כאב טוב), קיבלו אותי עם כל העיצוב-תעשייתי-שלי ופגשתי בעזרתם תרגילים שאני זוכר עד היום. עיצוב בסיסי, אפשר לקרוא לזה ככה. בשבילי זה בסיסי ומשמעותי

הסגנון של מיכל ורוני, שהם נשארו אנשים יקרים עד היום הזה, יש בו עוקץ לצד פאשן. משפחתיות ואכפתיות לצד כיפכוף נונשלנטי ורדייה. אני אהבתי את זה. מעורר

התקבלתי למחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ובשנקר למחלקה לעיצוב תעשייתי ולמחלקה לתקשורת חזותית.  בחולון – עיצוב תעשייתי- הייתי ברשימת המתנה

בסוף החלטתי ללמוד בבצלאל, עיצוב תעשייתי. גם המחלקה וגם ירושלים קסמה. הלימודים בבצלאל היו בשבילי מאתגרים. בשנה א’ ליוו אותי החוויות שלי מהמכינה – בלי ספק הרגשתי מחוזק. סטודנט טוב. התגעגעתי לעוקץ של רוני ומיכל. בהמשך שנים ב’-ג’ פיתחתי פרוייקטים, יצרתי, בניתי גוף עבודה נכבד. התחושה היא טובה ובמידה רבה מאוד הייתה לפני דרך ארוכה של התמודדות עם עצמי קודם כל ולצד זה עם האתגרים המקצועיים של התחום. וכרגע אני עומד בפתחה של שנה ד’, מתרגש

בצלאל היא סביבה נעימה, תובענית ומשונה והקרבה למחלקות השונות היא יתרון אדיר. גם ירושלים כופה על הסטודנטים את החוויות הביזאריות שלה. בימים אלו חזרתי מתקופת חילופים והרגשה היא שהדרך שבה קורים הלימודים לעיצוב בארץ היא מאוד משוגעת, הכל תמיד ביחד ובכל מקום. זה מאוד ישראלי. ויש לזה חסרונות ויתרונות. העצה שלי לפושפינים: להשתולל, להנות, לא לפחד, להגיב, לא להתנגד כל כך. להבין שמדובר בדרך ארוכה. לזכור איך לשמר את הכיף ובאותו הזמן להבין שלימודים זה לא מכינה לקחת אחריות על קשיים, להבין מה זה עיצוב. לדבר גם סטודנטים לעיצוב אבל גם עם מעצבים עובדים ואלה שלא. לשמוח שאתם שם. תאמינו בעצמכם!

הגעתי למכינה אחרי שלא עברתי את מבחני הכניסה לתקשורת חזותית. בגדול לא ממש רציתי לעשות מכינה אחרי ששתי חברות שלי עברו חוויות לא ממש נעימות במכינות אחרות. החלטתי שאם אני עושה מכינה אני אחפש מקום שהוא לא פס ייצור אלה מקום יותר אינטימי וקטן. הגעתי לפושפין דרך חפירה קטנה באינטרנט ואני חושבת שזאת אחת ההחלטות הטובות שעשיתי

כשהגעתי למכינה חשבתי שאני רוצה תקשורת חזותית אבל לאט לאט הבנתי שיצירה בחומר ובתלת מימד זה העולם שלי. בהכנה לקראת המבחנים ובעבודה על בניית התיק עבודות רוני ומיכל נתנו לי טיפים והערות, כיוונו והסבירו ובגדול מאוד עזרו לי להירגע ולהרגיש בטוחה בעצמי
ניגשתי למבחנים של תקשורת חזותית ושל עיצוב תעשייתי ועברתי את שניהם

 בחרתי להמשיך בעיצוב תעשייתי והשנה סיימתי שנה א במכון הטכנולוגי בחולון

על המחלקה בחולון אני ממש ממליצה, אין ספק שהבית ספר משקיע במחלקה הזאת. הסדנה מטורפת ואפשר לעשות שם כל מה שתחלמו עליו. המרצים כמו בכל מקום, לחלק מתחברים יותר לחלק מתחברים פחות
אם אתם מתכוונים ללמוד תעשייתי קחו בחשבון שהשעות שתהיו בבית ספר יהיו מטורפות והסדנה תהפוך לבית הראשון שלכם ולא השני, אבל כייף שם אז זה בסדר
כסף זה עניין בעייתי, כי לעבוד בתואר הזה זה קשה אז תחסכו כמה שאפשר
בכל מקרה אם אתם בפושפין אז אתם בידיים טובות, תהנו ובהצלחה!