הגעתי למכינה, בהמלצת חבר, כי רציתי ללמוד עיצוב תכשיטים בשנקר
במכינה נחשפתי לתחומים נוספים של עיצוב, אך לא פחות חשוב, ליסודות של עיצוב באופן כללי, או מה שנקרא ״עיצוב בסיסי״ שזה כמעט כל מה שמתעסקים בו לאורך כל שנה א! כשהגעתי לשנה א’ בשנקר הרגשתי שהשיעורים במכינה מאוד עזרו לי. כלומר, המכינה לא רק הכינה אותי למבחני הכניסה, אלא ממש ללימודים עצמם. ולאופן התנהלות השיעורים והמטלות. בשנה א’ זה מאוד בלט ומאוד עזר

בנוסף, המכינה פתחה לי את הראש לכיוונים שונים.. למשל, פתאום עלתה השאלה אם לנסות ללכת גם לבצלאל. בסוף הגורל, או התת מודע שלי, הובילו לזה שכן הגעתי לשנקר
חוץ מזה גם נחשפתי לטכניקות וטכנולוגיות חדשות ומגניבות שרלוונטיות עבורי גם היום, למשל התחום של תבניות ויציקות.. במכינה גם שמעתי לראשונה על מדפסות תלת מימד, שהיום זו אחת הטכנולוגיות המועדפות עלי ואני משתמשת בזה דיי הרבה, וגם זה פשוט מגניב

בלי קשר, גם חלק מהאנשים האהובים עלי בשנקר כיום הם אלו שהכרתי במכינה, ומפוזרים עכשיו במחלקות השונות.. זה מאוד נחמד להתחיל להכיר ולהיחשף כך למחלקות אחרות

וכמובן, הכי רלוונטי לשלב הזה.. המכינה הכינה אותי למבחנים בצורה מעולה.ההנחיה של מיכל ורוני עזרה לי להכין תיק עבודות שמאוד אהבתי, ובזכותם נכנסו אליו דברים שאולי לא היה לי אומץ להכניס על דעת עצמי.  לאורך כל הדרך מיכל ורוני הדגישו כמה חשוב שנהיה עצמינו ושתיק העבודות ישקף אותנו. זה עיקרון מאוד חשוב, ואני חושבת שזה גם מה שמחפשים במבחנים, ככה לפחות הרגשתי שזה היה אצלי

משהו אחרון בקשר לראיון בשנקר: בדרך לראיון שלי עשיתי תאונה עם האוטו, מישהי נתקעה בי מאחורה. התקשרתי בפניקה למיכל, ולא רק שהיא היתה זמינה בדיוק ברגע הקריטי הזה, היא היתה נפלאה והרגיעה אותי, כך שיכולתי לגשת לראיון במצב דיי סביר. זה עוד משהו שמאוד מאפיין את מיכל ורוני, הם ממשיכים להיות שם גם אחרי, שמחים לשמוע לייעץ ולעודד

אז בסוף התקבלתי לעיצוב תכשיטים בשנקר. ממש עכשיו סיימתי את התואר
אי אפשר להגיד שזו היתה חוויה קלה, אבל יחד עם כל הקשיים היה כיף ומדהים. המחלקה שלנו היא יחסית קטנה ומשפחתית, לטוב ולרע.. הלימודים הם מאוד אינטנסיביים. בשנים א-ג אני לא חושבת שיצאתי כמעט מהמחלקה. זה נשמע קשוח, אבל בארבע שנים דוחסים לנו כמות של ידע כזו אדירה שזה באמת מדהים. מתחילים מיסודות העיצוב וידע טכני בצורפות וטכניקות נוספות. בהמשך נותנים לכל אחד את החופש (היחסי) לחקור את החומרים, הטכניקות, וההשפעות שהוא יותר מתחבר אליהם. המחלקה היא יחסית ליברלית, ודיי מאפשרים לכל סטודנט למצוא את השפה שלו, אבל לפעמים עדיין צריך להילחם על הדרך שלך, וזה עוד דבר חשוב שלומדים בשנקר

אני מאוד נהניתי מהתואר, ואני מרגישה שבארבע השנים הללו התפתחתי גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. מה שכיף אצלנו במחלקה זה שבאמת תודות לשילוב של יחסית מעט סטודנטים וכמות אינטנסיבית של שעות, המחלקה והסדנא הופכות לבית השני שלך. הן הפכו לבית השני שלי. אפילו קצת מוזר לי שאני לא שם עכשיו. ואני אומרת את זה כמישהי שממש לא היתה ״חביבת המורים״, ותמיד ראתה דברים בצורה קצת אחרת. אבל זה מה שכיף כמו בכל משפחה, יש עליות ומורדות, יתרונות וחסרונות, אבל סה״כ אני ממליצה בחום

!עצות לתלמידים בהווה: תקשיבו למיכל ורוני
והכי חשוב, עם כמה שזה נשמע קיטשי, תלכו אחרי הלב שלכם. חשוב מאוד להיות פתוחים לדברים חדשים ולדעות אחרות, ולדעת לקבל ביקורת, וללמוד ממנה, אבל לא פחות חשוב – תהיו נאמנים לעצמכם, ותאמינו בעצמכם. כל השאר יסתדר
בהצלחה!

הגעתי למכינה עם רצון ללמוד עיצוב תעשייתי/תקשורת חזותית.  במהלך המכינה עברתי תהליך מאד גדול, נחשפתי לסוגים שונים של מחלקות באקדמיות. משבוע לשבוע למדתי לפתח שפה עיצובית ייחודית, לקבל ביקורת על עבודות שעשיתי, לתת ביקורת ולראות את הדברים מנקודת מבט אחרת ומיוחדת יותר. למדתי טכניקות חדשות שעד היום אני משתמשת בהם בלימודים. במהלך התקופה הזו גיליתי מה באמת מושך אותי בתחום העיצוב, ומשם החלטתי להתקדם הלאה. נרשמתי למחלקות השונות בתחום עיצוב אופנה, צורפות וטקסטיל בבצלאל ושנקר

התקבלתי למחלקת צורפות ואופנה בבצלאל וגם למחלקת טקסטיל בשנקר. והחלטתי לעבור לגור בירושלים ולהתחיל ללמוד בבצלאל, כי ללמוד שם היה חלום ילדות שלי. כעת אני מתחילה שנה ג’ במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל עם התמחות בצורפות. המחלקה מצוינת. כבר משנה א’ הסטודנטים מתחלקים לכיתת אופנה ולכיתת צורפות וכל אחד במסלול נפרד. מה שמיוחד כל כך בבצלאל זה הקורסים הנלווים למחלקה בתחום האקססוריז: ניתן להתמחות בנוסף לתחום הראשי (צורפות ואופנה) גם בנעליים, תיקים, כובעים ועוד. בנוסף, משנה ב’ כל סטודנט רשאי לקחת קורס ממחלקה אחרת בבצלאל כמו פיסול/ ציור/ תקשורת חזותית ועוד.. מה שגורם לסטודנט להיחשף למספר תחומים מעבר למחלקה שלו. דבר נוסף ששווה בבצלאל זה החילופי סטודנטים!!! בשנה ג’, למשך סמסטר אחד, אפשר לטוס לכל מקום בעולם וללמוד את אותו המקצוע. אני לדוגמא, נוסעת ליפן בשנה הבאה וזה מדהים. המרצים מעולים, ישנו יחס מאד אישי. כבר בשנה א’ ישנו קורס ראשי והכי חשוב שנקרא “עיצוב בסיסי” שמתנהל בדיוק כמו השיעורים בפושפין, לכן היה לי יותר קל לעבור את הקורס, הרגשתי שאני יודעת איך לגשת למשימות, לפתח חשיבה קונספטואלית, לתת ביקורת וכמובן גם לקבל. זאת הייתה הכנה מצוינת ללימודים בבצלאל

אני ממליצה להשקיע את הזמן בתקופת המכינה, ועם זאת לקחת את התקופה הזו בקלות ובכיף!!! הדברים שתלמדו שם ישמשו אתכם לכל תקופת הלימודים ובחיים עצמם. הלימודים אחרי המכינה עוברים בטיל!! הם מאתגרים מאד אבל חשוב כל הזמן לחשוב חיובי וליהנות

אתם מוזמנים ליצור קשר בכל זמן כדי להתייעץ, איה.