-נעמה ארינוס
כשהגעתי למכינה ממש לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. רק ידעתי שזה יהיה קשור איכשהו לאמנות ולעשייה. לפני המכינה התעסקתי באמנות, בכלל לא בעיצו והמכינה הכירה לי את תחום העיצוב, העברת מסר שהיה לי זר לגמרי. תוך כדי התהליך הבנתי שמה שאני רוצה להתעסק בו זה תקשורת חזותית, בעיקר בפן של איור.

אני מתחילה שנה רביעית במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. הלימודים במחלקה לא פשוטים בכלל – הם מאתגרים מאוד, עמוסים, קשוחים, ומאוד מתסכלים לפעמים. אבל בסופו של דבר אני לומדת המון והחוויה בגדול היא ממאוד חיובית.

הכי חשוב לקחת דברים בקלות ולזכור שאלה רק לימודים. לא לשכוח לעשות את מה שאוהבים תוך כדי התהליך. להיות פתוחים לרעיונות חדשים, טכניקות חדשות, ולגלות תוך כדי מה באמת התשוקה בלימודים ואז לעוף על זה בכל הכוח והשמחה – אני גיליתי שאני ממש אוהבת לכתוב קומיקס, דבר שבחיים לא חשבתי שאני אעשה.

-רועי ווקס
רציתי ללמוד תקשורת חזותית.

בגדול יצירה זה משהו שתמיד התעסקתי איתו והיו לי הזדמנויות שונות לממש את זה.
אבל מה שבעיקר הטריד אותי זה שלא היה לי מקור ביקורתי מקצועי חיצוני שאני מרגיש ממנו אותנטיות מלאה והתייחסות מעמיקה.
עיקר העניין שלי לבוא דווקא לפושפין היו ההמלצות הממוקדות שקיבלתי לגבי עניין הביקורת הבלתי מתפשרת, הלא מתייפייפת.
חשוב להבין שזה נכס יקר וחשוב. מאוד נהניתי מהשיח הביקורתי המפותח והדורשני במכינה שלא נשען רק על עניינים אסתטיים כאלה ואחרים אלא גם על מצבור אינטלקטואלי ויכולת לנהל דיון רציני בנושא שאתה עוסק בו.

מבחינתי התהליך במכינה היה כמו כל תהליך יצירתי, רווי בשאלות לכאן ולכאן לגבי איפה המקום שלי בתוך העולם הזה, איך אני מתפתח בתוכו- לא רק כמייצר דימוי אלא גם כמייצר דיון.

סיימתי עכשיו שנה ראשונה בשנקר. אני אכתוב בקיצור שאם אתה רציני ומגיע עם חזון, המרצים לא יעצרו בעדך(לפי החוויה שלי עד כה). מהעניין הזה אני מאוד מרוצה בשנקר. ניתנו לי כמה הזדמנויות מדהימות לקחת את העבודות לכיוון שלי ולהביא חומרים שהם קצת יותר חיצוניים(כביכול) מענייני המחלקה. מי שבעיקר יעצב את חוויית הלימודים שלכם זה מספר מרצים עם אתוס ובעיקר הסטודנטים שמסביבכם- כמה הם יאתגרו אתכם (או לא)בכל הרמות.

טיפ סטודנטים של פושפין בהווה: חשיבה עצמאית: אם יש משהו שאתם מאמינים בו לכו איתו ותעשו אותו הכי טוב שאפשר. תהיו מספיק נבונים כדי להבין מתי הביקורת היא חשובה ורלוונטית ומתי אתם הולכים עם הקול שלכם למרות הביקורת

-נועם חן
במכינה לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. שוחחתי עם מיכל כמה ימים אחרי שהחלטתי לעזוב תואר ראשון בתולדות האמנות, וקצה החוט היחידי שהיה לי זו העובדה, שפעם – רציתי לעצב ״עטיפות למחברות״. הייתה לי תחושה שזה קשור בעיצוב גרפי בצורה כזו או אחרת.

בלימודים גיליתי שעיצוב גרפי זה הרבה יותר מ״עטיפות למחברות״, ולפעמים זה פשוט זה.

התהליך היה שבמהלך המכינה הבנתי שאני לא מבינה.
הרעיון של להעביר מסר היה לי זר, באתי ממקום אחר – של כתיבת עבודות, ומבחנים של עשרות עמודים בהם אני צריכה לתאר, לנתח ולפרש דברים שאחרים עשו לפני (עמדה הרבה יותר נוחה להיות בה). בדיעבד הייתי עמוסה בקלישאות פרפר בתוך מבוך ושקיות סוכר.

חודש לפני המבחנים נפלו לי כמה אסימונים חשובים, והחלטתי ״לתקן״/להתחיל מחדש את רוב התרגילים שעשינו במכינה. איזה מזל!
למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. באופן אישי – החוויה שלי עם הלימודים עצמם התחילה ממש לא משהו, והסתיימה בצורה מאוד חיובית. לאורך כל הזמן הזה מערכת היחסים שלי עם המערכת או המוסד הייתה לא רעה בכלל, אישית ונינוחה. בטח גם הייתה לי המון ביקורת, אבל זה מסוג הדברים שכנראה אין טעם לזכור. תקשיבו לביקורת במידה מסויימת של ביקורת – אין טעם לפחד ממנה! מיליון אנשים יחשבו מיליון דברים עלעבודה אחת  שיש לה מיליון פתרונות. המורים שילמדו אתכם חשובים, אבל בסופו של יום – חמישה נגעו לליבי, ולמדתי אצל חמישים .
וגם – תנסו להנות! – ממש מתגעגעים לזה כשזה נגמר לא חושבת שראיתי זריחה כבר שלוש שנים

-הדר גבע
כשהעגתי למכינה הייתי יותר בכיוון של עיצוב תעשייתי, אבל לא חושבת שבאמת הבנתי.
ולאט לאט יותר התגבשתי והבנתי מה בא לי לעשות.
תכל'ס בכלל חשבתי שאני הולכת ללמוד פסיכולוגיה או משהו הזוי, וממש טוב שבאתי לבדוק,.. הגעתי קצת בשוק, ואני חושבת שלמדתי לקבל ביקורת ישירה וברורה (אני עדיין לא מבינה פילסופים של כל מיני מרצים) למדתי להעביר מסר בצורה כייפית, הרגשתי שאני פותרת חידות משבוע לשבוע.

בסופו של דבר הלכתי לעיצוב גרפי וה״התמחתי״ באיור יחד עם אביאלוס בסילוס השלישי או אביאל בסיל לפשוטי העם. בגדול החוויה שלי הייתה מאוד חיובית. לא חושבת שעצם זה שלמדתי בשנקר זה מה שהשפיע, אלא יותר האנשים מסביבי (ולא מדובר במרצים).

בתכל'ס, הגעתי עם יכולות איור מסויימות ואחרי המון המון כאב ראש חזרתי לאייר אינפנטילי.

נפטרתי בעיקר מכל מיני ניסיונות להיות משהו שהוא לא אני, אבל הדרך אולי הייתה קצת מפותלת מידי.

תהנו, אל תחשבו קשה מידי, תעשו מה שבא לכם, כי הנושאים ממש פתוחים ומאפשרים המון יצירתיות, ואל תפלו לקלישאות כי מיכל תאכל אתכם בחיים

-אביאל בסיל
כשהגעתי לפושפין לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד, ולמען האמת לא ידעתי אפילו מה זה שנקר ובצלאל
חשבתי שאגיע למכינה, אבדוק מה כל הסיפור וזהו.. תוך כדי נחשפתי להרבה כיוונים והבנתי מה יותר מתאים לי

המכינה הכירה לי את עולם העיצוב, מה זה בכלל, מה אפשר לעשות עם זה ובעיקר הכניסה לי חשק לבדוק את זה לעומק. הדבר הכי חשוב שלמדתי במכינה היא לחשוב כמו מעצב, למרות שלא ידעתי הרבה ולא הבנתי כלום, ביקשו ממני לחשוב כבר כמו מעצב והתחילו ללמד אותי לחשוב אחרת ממה שחשבתי עד אז
אני למדתי איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, לי היתה חוויה מאוד טובה מהלימודים.. הגעתי בגיל מאוחר יחסית, ואם המון חשק להחשף לדברים שהיו חדשים לגמרי בשבילי (נגיד, איך מדליקים מחשב) בסופו של דבר אני לא חושב שזה שינה לי שלמדתי בשנקר.. זה היה יכול להיות כל מוסד אחר מבחינתי.. לקחתי את מה שאני צריך מהלימודים, ניסיתי למצוא את הדרך שמתאימה לי בין כל הרעש מסביב
תהנו ותעשו מה שבא לכם. אם אתם קוראים את זה אז אני מניח שאתם לא מתכוונים להיות עורכי דין/רואי חשבון/משהו מסובך עם כלכלה.. אז לכו עם זה עד הסוף, תחפשו עבודות מעצבים ודברים שמדליקים אתכם ותנסו לעשות גם
וחשוב מאוד לא להתרגש מביקורות.. מיכל עד היום קוטלת אותי

-אביטל ברקאי
כשהגעתי למכינה התלבטתי בין עיצוב תעשייתי לתקשורת חזותית
התהליך שעברתי במכינה הוא שהבנתי שאני רוצה משהו יותר רב תחומי ולכן בחרתי במחלקה לתקשורת חזותית כי עיצוב תעשייתי הרגיש לי סגור מידי
סיימתי עכשיו שנה ב' בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית והלימודים מאוד קשים ומאתגרים. שנה ב' היתה קשה במיוחד, אך אני מרגישה שאני לומדת את הדבר הנכון. בצלאל לדעתי הוא מוסד קצת מסוגר במחשבתו אך אני נהנית בו סה"כ. העצה שלי לתלמידים במכינה בהווה היא ממש להתרכז בלעשות תיק עבודות שמכיל רק דברים שאתה אוהב ומרגיש שאתה יכול לדבר עליהם ולהיות גאה בהם. לא לנסות לקלוע לאיזשהו טעם או לחשוב שמשהו מתאים למחלקה מסוימת כי אני נבחנתי עם אותו תיק גם לתעשייתי וגם לתקשורת חזתותית והתקבלתי לשניהם
מהמכינה צריך פשוט לנסות לקחת כמה שיותר כלים ולסחוט כמה שיותר מידע שתהיה החלטה טובה

-עומרי יניב
כשהגעתי למכינה רציתי ללמוד תקשורת חזותית. אני חושב שהמכינה נתנה לי פור דיי גדול על סטודנטים שלא היה להם מושג למה הם נכנסים. מאיך לגשת
לבריף, איך להדביק על קרטון ביצוע (אהבה שלי קרטון ביצוע), לתת ולקבל ביקורת. אני חושב שהדבר הכי משמעותי היה צבירת הבטחון לקראת המבחנים. במקצוע כ״כ תחרותי עדיף שתבוא בטוח בעצמך ועדיף שתדע שזה מה שאתה באמת רוצה ללמוד כי התואר הוא לא פשוט בלשון המעטה.. ובאסה לפרוש בשנה ב׳ או ג׳.

אני לומד בשנקר (כרגע בין ג׳ ל-ד׳), ואפשר לחלק את המוסד לשניים: רמת המרצים, רמת השיעורים ובדרך-כלל גם רמת הסטודנטים היא מעולה. באמת שמי שמוכן לבוא ולקרוע ת׳תחת ירוויח, ויפתח פער על הקולגות די מהר במהלך הלימודים. הסגל הוא ברובו באמת מוצלח, החל מראש המחלקה שתמיד אפשר לדבר איתו ועד המזכירות והאנשים הטכניים במחלקה.

מאידך יש את המוסד שנקר, מוסד שהוא דיי מדכא בתאכלס.. אווירה סטודנטיאלית לא תמצאו שם לרוב האנשים מתים לברוח מהמבנה המתפרק והשירותים המצחינים. באמת שאני לא חושב שקבלתי אי פעם מענה רציני לאף שאלה ששאלתי, ואפילו במחלקה שלנו יודעים שאין באמת עם מי לדבר. זה כאילו המוסד הזה מצדיק את עצמו לשם היותו הוא ולא לרווחת הסטודנטים אשר אותם הוא אמור לשרת. גם אגודת הסטודנטים הייתה דיי הזויה ולדעתי לא השתתפתי אי-פעם באירוע שלהם או קבלתי מהם משהו (למרות שאנחנו משלמים כמה מאות שקלים בשנה לממן אותם). לשמחתכם, היו״ר החדש מגיע מתקשורת חזותית, אז בטח דברים ישתפרו.
אבל, לא הכל נורא – יש גם היבטים נחמדים. מי שבאמת רוצה יוכל להשתמש בכל האמצעיים הטכניים של המחלקות השונות כמו סנדאות עץ, הדפסים, פלסטיקה וכו׳.. אתם פשוט תצטרכו ללמוד לבד על חשבון הזמן הפנוי שלכם. וגם השנה למשל, חילקו כסף מזומן לבערך 80 מצטיינים מכל המחלקות, שזה תמיד נחמד לקבל צ׳ק של 2000-3000 שקל משום מקום. יש גם כל מני תכניות חילופי סטודנטים והתמחויות, אמנם במידה מאוד מצומצמת.. אבל מי שאמת באמת יקרע את התחת יגיע לאן שהוא רוצה.

תעבדו קשה, אל תעשו יותר מדי לילות לבנים תנהלו את הזמן ביעילות
זה לא חיים ומוות, אל תתנו לפאניקה של הקולגות להשפיע עליכם
ותזכרו שבאפוקליפסה מעצב זה המקצוע הכי מיותר בעולם
בהצלחה!